ניגודיות, מה זה אומר בכלל? ואיך זה משפיע על החיים שלנו?

על חיים, מוות, רגש והיכולת שלנו להיות בני אדם שלמים

בשנים האחרונות,

רבים מאיתנו חווים תחושת קושי, פירוק, טלטלה. התחושה הזו לא מנותקת ממה שקורה בעולם, אבל היא גם לא מקרית.

בבלוג הזה בחרתי לדבר על מושג עמוק ויסודי ביקום,

ניגודיות, ולבחון אותו מזווית רוחנית, אנושית ונשמתית.

ניגודיות היא לא תקלה בדרך.

היא עיקרון בסיסי של הקיום.

ניגודיות כיסוד קיומי

אור וחושך. טוב ורע. חום וקור. אהבה ופחד.

אחד לא יכול להתקיים בלי השני. אם היה רק אור, לא היינו יודעים מהו אור. אם היה רק טוב, לא היינו מזהים אותו כטוב.

אנחנו, כבני אדם, חיים בתוך שדה של ניגודיות.והניגודיות הזו לא נועדה להכאיב לנו, אלא לתמוך בהתפתחות שלנו.

חיים ומוות, ניגודיות שקשה לגעת בה

אחת הניגודיות המורכבות והמפחידות ביותר עבורנו היא הניגודיות שבין חיים למוות. זה נושא שאנחנו נוטים להתרחק ממנו, להדחיק אותו, לא לדבר עליו, בעיקר מתוך פחד וכאב.

אבל כשמתבוננים בו מנקודת מבט נשמתית, מתגלה אמת עמוקה:

המוות תומך בחיים.

לא כמשפט פילוסופי קר, אלא כהבנה עמוקה של מסע הנשמה.

הגוף, בית חד־פעמי של הנשמה.

הגוף הפיזי שלנו הוא חד־פעמי. לא היה ולעולם לא יהיה עוד גוף כמו הגוף שלך, עם הסיפור, החוויות, הרגשות והלמידה שהוא מאפשר.

הגוף הוא לא “חליפה” זמנית בלבד. הוא בית, בית שמאפשר לנשמה לחוות, להרגיש, ללמוד ולהתרחב.

אבל היכולת של הגוף ללמוד מוגבלת.בשלב מסוים, הלמידה בתוך הגוף הזה מסתיימת.

ואז, הנשמה ממשיכה.

גלגולים ולמידה נשמתית.

המעבר מן החיים אל המוות מאפשר לנשמה:

• להתבונן על הלמידה שעברה

• לזקק תובנות

• לבחור גלגול נוסף עם תנאים אחרים:משפחה אחרת, גוף אחר, מציאות אחרת

לא כדי “לברוח”, אלא כדי להעמיק את הלמידה.

במובן הזה, המוות הוא לא סיום,

הוא מעבר שמאפשר התרחבות.

ההבדל בין נשמה בגוף לנשמה מחוץ לגוף

ההבדל המרכזי הוא רגש.

נשמה מחוץ לגוף לא יכולה:

• לפחד

• להתרגש

• להתאהב

• לכאוב

• להתגעגע

הרגש קיים רק כאן, בתוך הגוף.

ולכן באנו לכאן. כדי להרגיש.

למה אנחנו לא חווים רק רגשות “טובים”?

אנחנו רגילים לשאוף לאזור הנוחות.לטוב, לשקט, ליציבות.

אבל רגש עובד על סקאלה. וכשאנחנו מסרבים להרגיש רגשות שהם קשים ומורכבים לנו, אנחנו גם חוסמים את היכולת להרגיש עומק, שמחה וחיות.

ניגודיות רגשית היא זו שמייצרת:

• צמיחה

• יצירה

• התעוררות לחיים

הרבה פעמים דווקא משבר, פחד או קרבה למוות,

מחזירים אותנו להערכה עמוקה לחיים עצמם.

לא לברוח, להסכים להרגיש.

ההזמנה כאן היא לא “לזמן משברים”. אלא לא לברוח מהרגש כשהוא מגיע.

להסכים:

• להיות לא תמיד בטוב

• להיות גם כואבת, מבולבלת, מפוחדת

• לבקש עזרה כשצריך

כשאנחנו נותנים מקום לרגש, הוא עובר דרכנו, ולא נתקע בתוכנו.

גם מחשבה חיובית צריכה מקום לצל

“מחשבה יוצרת מציאות” זה נכון. אבל מחשבה חיובית אמיתית לא נולדת מהדחקה.

כדי לחשוב חיובי באמת: צריך לתת מקום גם לפחד, לדאגה, לעצב. להכיר בהם, ואז אפשר להרפות מהם או להתמיר אותם לרגש אחר.

רק כך נוצרת מציאות מאוזנת ובריאה.

הניגודיות שבתוכנו

בתוך כל אחד ואחת מאיתנו יש:

• אור וחושך

• חוזק וחולשה

• טוב וגם צדדים שאנחנו פחות גאים בהם

קבלה עצמית אמיתית מתחילה כשאנחנו מסכימים להיות גם וגם.

כשאנחנו מקבלים את הניגודיות שבתוכנו, אנחנו גם לומדים לקבל אחרים.

לסיכום

ניגודיות היא לא אויב. היא מורה דרך.

היא מלמדת אותנו:

• להרגיש

• לצמוח

• להעמיק

• להיות אנושיים באמת

וכשאנחנו מסכימים לפגוש אותה,

החיים עצמם נהיים מלאים יותר, מדויקים יותר, חיים יותר.