מרגישה חסומה? מה קורה לנו כשנראה שהחיבור נעלם, ואיך החסימה הופכת לשער

יש רגעים בדרך הרוחנית, ובמיוחד בדרך התקשור, שבהם עולה התחושה:

“אני חסומה. אני לא מרגישה. כלום לא עובר.”

זו תחושה מטלטלת. כי אנחנו יודעות שיש בנו יכולת, כבר חווינו חיבור, כבר קיבלנו ידיעה ופתאום… שקט.או ערפל. או מאמץ שלא מוביל לשום דבר.

בבלוג הזה אני מפרקת בעדינות את המושג “חסימה אנרגטית”,

אני רוצה להראות למה ברוב המקרים, זו לא תקלה, אלא תהליך.

חסימה אנרגטית היא לא תקלה, היא סימן.

כשאנחנו אומרות “אני חסומה”, לרוב אנחנו מתכוונות לדבר אחד: אני רוצה לקבל ידע, והוא לא נגיש לי עכשיו.

אבל חשוב להבין: חסימה אנרגטית לא אומרת שמשהו “נסגר” או “נהרס”. היא אומרת שמשהו משתנה, זז, או מבקש מאיתנו יחס אחר.

הרבה פעמים החסימה מופיעה דווקא אצל נשים רגישות, פתוחות, עמוקות, כאלה שמרגישות הרבה, וחיות בתוך שדה תודעתי רחב.

החברות שגדלנו בהן לימדו אותנו להיחסם.

כולנו גדלנו בתוך מערכות שמקדשות:

• נכון / לא נכון

• מותר / אסור

• כך צריך להיות

אלו מערכות שמייצרות תבניות נוקשות, וגם אם אנחנו רואות את עצמנו פתוחות, ליברליות ומודעות התבניות האלו יושבות עמוק בתת-מודע.

הן משפיעות על:

• הגוף

• הביטוי

• האינטואיציה

• והחיבור הרוחני שלנו

וכשאנחנו חורגות מהתבנית, אפילו בעדינות, המערכת הפנימית עלולה “ללחוץ ברקס”.

למה אנחנו באמת מרגישות חסומות?

1. גלים טבעיים של פתיחה וסגירה

החיבור הרוחני לא פתוח כל הזמן, וזה נורמלי. יש ימים של זרימה ויש ימים של שקט. הבעיה מתחילה כשאנחנו מחליטות: “זהו. נסגר. אני חסומה.”

ההחלטה הזו מקבעת מצב שהוא בעצם זמני.

2. שינויים אנרגטיים עמוקים

אנחנו חיות בתקופה של שינויים תודעתיים ואנרגטיים גדולים. מה שעבד פעם, משתנה.

יכול להיות שפעם:

• ראית, והיום את מרגישה

• שמעת, והיום יש ידיעה שקטה

• קיבלת מסרים בדרך אחת, והיום בדרך אחרת

אם אנחנו נאחזות בצורה הישנה, אנחנו מפספסות את הצורה החדשה.

3. הצפה רגשית

כשאנחנו בתוך סערה רגשית, כאב, קושי או עומס, הצינור לא “נסגר”, אבל הידע לא נגיש.

זה לא הזמן להילחם בעצמנו. זה הזמן להיות אנושיות.

4. פחד

פחד הוא אחד החסמים החזקים ביותר לתקשור:

• פחד ממה שיגידו

• פחד מטעויות

• פחד מחוויות קודמות

• פחדים עמוקים שמגיעים מגלגולים אחרים

הפחד יוצר מיסוך. וכשהוא לא זוכה להכרה, הוא סוגר.

5. תדרים קשים בסביבה

אנחנו מושפעות מאוד מהשדה שסביבנו:

• חדשות

• שיח אלים

• אנשים שלא מדברים את השפה שלנו

כדי להישאר מחוברות, אנחנו זקוקות גם לאנשי תדר, אנשים שמחזיקים איתנו מרחב דומה.

6. מעבר אנרגטי, ירידה לצורך עלייה

יש חסימות שהן חסד. עצירה שמבקשת מאיתנו:

• להתחבר לגוף

• לשהות

• לנוח

• להתכונן לפתיחה חדשה

לא כל שקט הוא בעיה. לפעמים הוא הכנה.

אז מה עושים כשמרגישים חסומים?

מרפים

תקשור מגיע מהרפיה, לא ממאמץ. ככל שננסה יותר בכוח, החסימה תעמיק.

מתבוננים בכנות

שואלות:

• מה באמת עובר עליי עכשיו?

• רגש? פחד? ביקורת? עומס? בלי שיפוט. רק נוכחות.

מביאות אהבה למקום החסום

במקום ביקורת, חיבוק. במקום “מה לא בסדר בי?” , “אני כאן איתך”.

אהבה נקייה פותחת יותר מכל טכניקה.

מסכימות לקבל עזרה

לפעמים הדרך נפתחת דווקא כשלא הולכים לבד. למידה, ליווי, קהילה. כל אלה מחזיקים שדה שמאפשר חיבור מחדש.

חסימה היא לא סוף הדרך, היא שער

אם הגעת לכאן, כנראה שהקריאה עדיין חיה בתוכך.

והשאלה היא לא: “למה אני חסומה?”

אלא: “מה מבקש להיוולד דרכי עכשיו?”

הזמנה אישית

אם את מרגישה שיש בך יכולת, אבל משהו לא מתיישב, לא נפתח עד הסוף, או מבקש דיוק, אפשר לקבוע שיחה אישית ולבדוק יחד מה מדויק עבורך ברגע הזה.