ילדים מתקשרים - איך מזהים, איך מגיבים ואיך שומרים על המתנה פתוחה?

יותר ויותר הורים מרגישים שהילדים שלהם “רואים יותר”, חווים בעוצמה, מדברים על עולמות שלא תמיד מובנים למבוגרים.

השאלה הגדולה היא לא האם זה קיים, אלא איך אנחנו, המבוגרים, מגיבים לזה.

התגובה שלנו יכולה לסגור את השער, או להשאיר אותו פתוח, בטוח ומכבד.

הבלוג הזה מבוסס , על אין ספור סיפורים על ילדים מתקשרים, ניסיון אישי כאמא וכמורה לתקשור, והבנה אחת מרכזית:

כל בני האדם נולדים עם יכולת תקשור טבעית, ואנחנו אחראים לאופן שבו היא תתפתח או תיסגר. 

מה זה בעצם “ילדים מתקשרים”?

ילדים מתקשרים הם ילדים שמחוברים באופן טבעי לעולמות שמעבר דרך: רגש, דמיון, חישה עמוקה, חלומות חיים, יצירתיות וקליטה אינטואיטיבית של מידע.

חשוב להדגיש: זו לא תופעה נדירה ולא “כישרון של יחידי סגולה”.

זו יכולת מולדת, כמו רגישות מוזיקלית או יצירתיות, שיש לכל ילד במינון אחר.

איפה זה מופיע אצל ילדים? סימנים נפוצים

ילדים לא תמיד יגידו “אני מתקשר”. הם יבטאו את זה בדרכים טבעיות:

חברים דמיוניים

חבר דמיוני הוא לעיתים שער:ל דמות מדריכה, זיכרון נשמתי, או תחושת ליווי לא־נראה. הטעות הנפוצה היא לבטל את זה כ “שטות”. עבור הילד, זו מציאות.

חלומות חיים וחזקים

ילדים חולמים הרבה.דרך החלום מגיע מידע, רגש, ולעיתים פתרונות. גם אם הם לא תמיד זוכרים, התקשור פועל.

ציורים, משחק ואמנות

הרבה תקשור עובר דרך צבע, תנועה, יצירה.ילד שמצייר “עולמות”, “ישויות”, אור או סצנות לא שגרתיות, מבטא חיבור פנימי עמוק.

אמירות מפתיעות

משפטים מדויקים על אנשים, מצבים או רגשות ,בלי שהייתה לילד דרך “לדעַת”.

איך אנחנו המבוגרים פוגעים ביכולת, בלי להתכוון

רוב הפגיעה בתקשור של ילדים לא נעשית מרוע, אלא מחוסר מודעות:

• “זה רק דמיון”

• “אל תפחיד את עצמך”

• צחוק, מבוכה או נושא שמוחלף

• שפת גוף שמאותתת: זה לא מקובל, זה מסוכן.

גם כשלא אומרים כלום, הגוף שלנו מגיב. והילד קולט: פה לא מדברים על זה.

אז מה כן לעשות? עקרונות זהב להורים

1. הקשבה רגועה

לא צריך להבין, רק להקשיב. אפשר לשאול: “ספר לי עוד”, “איך זה מרגיש לך?”

2. לא למהר לפרש

לא להפוך כל חוויה ל“רוחנית”.לתת לילד את ההובלה.

3. שפה מנרמלת

“יש ילדים שמרגישים דברים עמוק – וזה בסדר.”בלי דרמה, בלי פחד.

4. עוגן לקרקע

ילד מתקשר צריך קרקע לא פחות משמיים:שגרה, גוף, משחק, יציבות.

5. גילוי בגיל ההתבגרות, זה אפשרי

גם אם זה “נסגר” בילדות, אפשר תמיד לפתוח מחדש. דרך שיחה, כבוד, וביטחון.

חוויה אישית, למה זה כל כך חשוב?

כאמא לשלושה ילדים, שכל אחד מהם משתמש ביכולת הזו בצורה אחרת, ברור לי דבר אחד:הילדים שלנו לא צריכים שנלמד אותם לתקשר. הם צריכים שלא נפריע.

כשיש אמון, שפה פתוחה וגבולות נכונים,היכולת משתלבת בחיים: בלימודים, ביצירתיות, בבחירות, בביטחון העצמי.

כמה מילים לגבי הפחד.

תקשור הוא לא מסוכן!

הפחד נוצר מהתגובה שלנו, לא מהחוויה עצמה.

מה אם זה מפחיד את הילד? מפחיד כשאין מי שיחזיק. נוכחות רגועה של מבוגר עושה הבדל עצום.

צריך לפנות לאיש מקצוע? רק אם יש מצוקה רגשית. תקשור כשלעצמו, אינו בעיה.

לסיכום

ילדים מתקשרים הם לא “אחרים”.

הם פשוט עוד לא שכחו.

התפקיד שלנו הוא להיות שער פתוח, לעזור להם להיות במה שבא להם בצורה טבעית ונכונה.