האם החיים מתנהלים לפי גורל קבוע מראש, או שיש בהם מקריות ובחירה חופשית?

החיים הם גם וגם.

יש מקריות, ויש משמעות.

יש בחירה חופשית, ויש תהליך נשמתי עמוק שמבקש מאיתנו ללמוד.

אין “תוכנית קשיחה” יש תוכנית נשמתית

הרעיון ש״הכול כתוב מראש״ או ש״הכול לפי התוכנית״ –מקבל כאן דיוק: לא קיימת תוכנית עונשית או נבואית שמישהו מכתיב לנו מלמעלה.

כן קיימת תוכנית אב נשמתית, אבני דרך של למידה, התפתחות ותיקון שהנשמה בוחרת עוד לפני הגלגול.

אבל:לא נקבע איך זה יקרה, לא נקבע באיזה אופן, ולא נקבע דרך מי.

החיים אינם סרט ידוע מראש, אלא מסע עם צמתים פתוחים.

אז יש מקריות או אין?

התשובה היא: יש מקריות, בתוך מסגרת של משמעות.

האירוע עצמו יכול להיות מקרי, התזמון יכול להיות מקרי, הדרך שבה זה קורה מקרית

אבל,

הלימוד שמבקש להתרחש, אינו מקרי.

למשל: הרצאה שנראית כהזדמנות גדולה, ולמחרת “שקט מוחלט”. זה נראה מקרי, מאכזב, לא מובן. אבל ברמה הנשמתית, זו אבן דרך בלמידה: חיזוק פנימי, דיוק, התבוננות, בחירה מחודשת.

מחלות, כאבים ואירועים “קטנים”

גם דברים שנראים יומיומיים: כמו כאב גב, מחלה או תקיעות אינם עונש ואינם “סתם”.

אפשר לומר: “במקרה חליתי” אבל אפשר גם לשאול: מה מבקש ממני להיעצר?, מה בגוף או בנפש זקוק להקשבה?

הלימוד הוא גם במחלה עצמה, אלא במה שאנחנו עושים אחריה.

מפגשים עם אנשים, מקריים או מתוכננים?

רבים מהמפגשים בחיים אינם מקריים ברמה הנשמתית:

• בני זוג

• ילדים

• חברים קרובים

• דמויות מאתגרות (כמו בוס/ית, קולגה, מורה)

עם זאת:

הזמן והנסיבות של המפגש, כן מקריים

עצם המפגש, לא תמיד.

הבחירה האמיתית היא:

• כמה מקום ניתן לקשר

• האם נעמיק בו

• האם נסיים אותו

• ומה נלמד ממנו

לא כל קשר נועד להחזיק לנצח. לפעמים תפקידו הוא להזיז אותנו, גם אם זה כואב.

איך מפספסים לימוד נשמתי?

כשחיים על אוטומט. כשלא שואלים שאלות. כשלא מתבוננים.

אפשר לעבור חיים שלמים בלי לעצור לרגע ולשאול: “מה זה בא ללמד אותי?”

ואז, הלימוד חוזר. בדרך אחרת. בגלגול אחר. עם אותם נושאים, רק בתחפושת שונה.

הדרך לא לפספס: התבוננות.

לא חקירה אובססיבית, לא האשמה עצמית, אלא:

דיאלוג פנימי

חמלה

אהבה עצמית

סקרנות

כל עוד אנחנו שואלים, אנחנו בתוך הדרך.

מה אפשר לעשות כבר מחר בבוקר?

1. לבחור אירוע אחד שקרה לאחרונה

2. לשאול עליו שאלה אחת בלבד: מה זה מבקש ללמד אותי?

3. בלי אשמה

4. רק הקשבה