איך העולם הרוחני מתייחס לטוב ולרע

להבין את האור והחושך שבתוכנו, ולצאת מתודעת המלחמה

בעולם הרוחני אין חלוקה מוחלטת בין “טוב” ל“רע”.

שני הכוחות האלה מתקיימים יחד, באיזון עדין שמאפשר לנו לצמוח, ללמוד, ולהתפתח.

זה אולי נשמע מבלבל, הרי כולנו רוצים להיות “אנשים טובים” אבל האמת העמוקה היא שאין אור בלי צל, ואין צמיחה בלי ניגוד.

הטוב והרע – שני צדדים של אותה נשימה

העולם בנוי מניגודים. אלוהים ברא את האור מתוך החושך, את הסדר מתוך הכאוס.

גם אנחנו, כנשמות בגוף אנושי, נושאים בתוכנו את שניהם: אהבה ושנאה, חמלה ושיפוט, שלווה ופחד.

הרע איננו טעות בבריאה, אלא חומר גלם שמאזן את האור ומאפשר לו לזרוח.

כמו מאפה מתוק שזקוק לקמצוץ מלח כדי להדגיש את טעמו, כך גם אנחנו זקוקים לניגוד, כדי לזהות את המתיקות שבחיים.

אם הכול היה רק טוב, היינו מאבדים את היכולת לזהות אותו.

הנשמות שבחרו להיות “הרע”

יש נשמות שבחרו בתפקיד מאתגר במיוחד: לשחק את דמות “הרע” בעולם הזה.

דולורס קאנון, מתקשרת אמריקאית שעסקה רבות בנושאי נשמה וגלגולים, דיברה על הווילנס, אותן נשמות שבאו לעולם כדי להחזיק את הקוטב הנגדי, לאזן את האנרגיה בכדור הארץ.

לא תמיד הן יודעות זאת, ולא פעם הן עצמן חוות סבל עמוק מהתפקיד הזה. אבל גם בתפקידים האפלים ביותר יש שירות ,הן באו להזכיר לנו לבחור בטוב, ולהתמיר כאב לאהבה.

תודעת המלחמה – המקום שבו כולנו נתקעים

אחת הצורות שבהן מתבטא הפיצול בין טוב לרע היא תודעת המלחמה.

אנחנו נולדים לתוכה כמעט מבלי לשים לב: "תלחמי על המקום שלך", "תעבדי קשה ותצליחי", "אם הוא הצליח, כנראה שמגיע לו יותר".

אנחנו במאבק תמידי ,עם אחרים, עם עצמנו, עם הזמן.

בתוך תודעת המלחמה יש שיפוט, הישרדות, השוואה וביקורת עצמית.

אנחנו מחזיקות בתפיסה שחיים “טובים” חייבים להיות קשים,

שכדי להגיע לאור צריך להילחם בחושך, אבל זהו שורש הסבל.

לעבור מתודעת מלחמה לתודעת שלום פנימי

כדי לרפא את הפיצול הזה, אנחנו לא צריכות "להילחם" ברוע או "להשתיק" את הכאב, אלא להסכים לראות אותו כחלק מאיתנו.

להכיר בכך שבנו מתקיימים גם האור וגם החושך, וששניהם מבקשים אהבה.

הדרך איננה “לשחרר” את תודעת המלחמה (כי לשחרר זה להילחם בה מחדש), אלא להתמיר אותה, להחליף אנרגיה באנרגיה. להחליף מלחמה בהרפיה, ביקורת בקבלה, הישרדות בהסכמה לחיות.

זו תודעה של אהבה, השלמה והרפיה, שבה אינני צריכה לנצח אף אחד, אפילו לא את עצמי.

מה אפשר לעשות ביום־יום

1. לשים לב לשפה שלנו.מילים כמו "קשה", "תלחמי", "תצליחי למרות הכול" ,הן ביטוי לתודעת מלחמה. החליפי אותן במילים רכות: “אני צומחת”, “אני מתמסרת”, “אני בהרמוניה עם הדרך שלי”.

2. להתמיר במקום לשחרר. כשאת מרגישה התנגדות או כאב, תשאלי את עצמך: מה אני יכולה להזמין במקום זה? אולי שלום, אולי שלווה, אולי קבלה.

3. להפסיק להאמין שהרע הוא אויב. כל רגש, גם כעס או קנאה, הוא הזמנה להבין את עצמך טוב יותר.כשאנחנו מדברות איתם, הם מפסיקים לשלוט בנו.

4. להכניס משחקיות ורוך לחיים. גם הרצינות הרוחנית שלנו לפעמים כבדה מדי.

   נשמות רוצות לשחק.

5. 
   

כשאנחנו מרפות, העולם מרפה איתנו

העולם החיצוני הוא מראה של התודעה הקולקטיבית שלנו.

ככל שיותר ויותר מאיתנו נרפה מתודעת מלחמה פנימית, זה ישפיע בגלים, כמו אפקט הפרפר, על הסביבה, על המשפחה, על העם.

אולי זו הדרך לרפא גם את תודעת המלחמה הלאומית שלנו

להתחיל מבפנים.